אפס ביחסי אנוש הוא סרט ישראלי העוסק במורכבות שבצבא ההגנה לישראל ומציג בעיקר את התחושות הקשות של חיילות המשרתות רחוק מהבית. הסרט משלב הומור עם רצינות ויודע בדיוק מה הקהל הישראלי אוהב. התסריט נכתב ובוים ע״י טליה לביא,והשחקניות המרכזיות בסרט הן דאנה איבגי, נלי תגר ושני קליין. הסרט אפס ביחסי אנוש זכה בפסטיבל הסרטים טרייבקה בפרס הסרט הטוב ביותר והבמאית זכתה בפרס הבמאית המצטיינת.
עלילה והתפכחות
הסרט מספר על חיילות שלישות המשרתות בבסיס שיזפון המצטייר בסרט כחור נידך בדרום הארץ. בסרט ניתן לראות איך נקשרות להן מערכות יחסים בין שלוש בנות המשרתות כפקידות בצבא, שלוש חיילות המייצגות את רוב החיילות בצה״ל. התפקידים שלהם הם בעיקר לגרוס, לתייק ולהכין קפה למפקדים השונים בגדוד. תפקידים אשר גורמים במקרים רבים לתסכול אמיתי, לתחושות של בוז כלפי המערכת הצבאית וברצון לשרוד. מדובר בקונצנזוס, מחובה לאומית שלעיתים שמה אותנו במקומות לא טובים, גורמת לנו לחוות יחס שמקורו הוא לא בכבוד הדדי ולעיתים קרובות מחדירה בנו את הרצון לצאת מהמסגרת אליה נקלענו. הבמאית מצליחה בצורה יוצאת דופן להעביר את המסר בהומור אדיר ומעלה את הנושא לסדר היום הציבורי בישראל. כל דמות מעבירה את המסר בדרך שלה. דאנה איבגי המגלמת את דמותה של זוהר מעבירה את הזמן מול המחשב ומתאפיינת בתכונות של פגיעות ורגישות אך היא מסווה זאת בצורה של עצבים וכעס. נלי תגר המגלמת את דפי מנסה להגשים את חלומה היחיד והוא לעבור לקיריה בתל אביב, ותמרה קלינגון הלא היא אירנה נשארת אדישה לכולם עד שמשהו יוצא דופן קורה בעלילה.
לסיכום, הסרט יוצא באמירה ומספר שלושה סיפורים מרכזיים: סיפור המחליפה בו דפי מחפשת לעצמה מחליפה על מנת שתוכל לעבור בסיס, סיפור הבתולה המספר את סיפורה של זוהר הממורמרת וסיפור המפקדת אשר מנסה להשאיר רושם טוב וחיובי על מנת שתוכל להתקדם לתפקיד הבא. שלושת הסיפורים נקשרים זה לזה באופן מדויק. הסרט הוא תוצאה של מציאות ישראלית המועברת בצורה הומוריסטית והוא מייצג באופן חד משמעי את התחושות שהשחקניות בסרט מרגישות ואף מייצג חיילות רבות בצבא ההגנה לישראל.
