מדינת ישראל ידעה ימים גשומים יותר אבל נראה שהשנה בחורף עדיין לא רוצה להגיע. בשביל כולנו גשם וגם קצת משקעים זה נחמד. בשביל מגזר שלם זה להתקיים או להפסיד. ענף החקלאות בארץ מגיע למקומות נמוכים מאד ומחכה כבר לגשם שישקה את השדות השוממים. כדי להבין מה עובר על ענף החקלאות כדאי להוריד את הראש ולהתחיל להסתכל על הקרקע ולאו דווקא על השמים.
בשנת 1960 אחוז המועסקים בחקלאות מבין תושבי מדינת ישראל היה 20 אחוז. כיום מועסקים רק קצת יותר משני אחוזים. זהו נתון דרמטי שמבשר בעיקר את החדשות הרעות של החקלאות. יותר ויותר אנשים אינם רוצים לעבוד בתחום. הביקוש אליו הולך ופוחת וכיום המצב נראה אפילו מייאש יותר ולא רק בגלל הגשם.
בעונה שבה ממוצע המשקעים הוא נמוך, המדינה מתערבת בדרך כלל ומפצה את החקלאים בדמות סבסוד בכמויות המים, עזרה במס הכנסה ועוד הטבות שצריכות לבוא לקראת החקלאים. אבל בשנים האחרונות המדינה מתחילה לצמצם את היקף העזרה שהיא מושיטה לחקלאים. בעקבות כך הם נעשים תלויים יותר ויותר בחסדי שמיים. אם ישנה עונה שיורד בה פחות גשם, זה משפיע ישירות על הכיס של כל חקלאי כיוון שאין מצב שהאדמה שלו לא תקבל מים. היא תקבל אבל אם זה משמיים זה ללא עלות.
מצב זה הביא את החקלאים להתחיל למצוא פתרונות זולים אשר לא מצריכים מהם להשקיע כמויות אדירות של מים והוצאות נלוות. אחת השיטות הם גידול דגים. זה מצרך שהשוק זקוק לה ובמקום לגדל משהו באדמה החקלאים מבינים שכאן אומנם הם משקיעים במים, אבל לא באותה כמות שהם היו צריכים להשקיע בשדות. עוד נתון חשוב הוא העזרה מהמדינה. בגלל הרפורמה שקידם שר האוצר לשעבר יאיר לפיד בכהונה הקודמת של הממשלה, על פתיחת משק ייבוא הדגים לתחרות, המדינה מפצה את החקלאים ומשווה את מחירי ההשתתפות בדיוק כמו לדגים המגיעים לחו”ל. כך הצרכן נהנה ממחיר זול על המדף והחקלאי מהשלמה מכובדת לעבודתו. אבל הנתון הזה מזכיר מאד את הסובסידה למים. גם כאן זה עניין של זמן עד הממשלה תחליט על סדר עדיפויות חדש.
