מרטין בובר על המעשה החינוכי

מרטין מרדכי בובר הינו חוקר, פילוסוף ומחנך יהודי ישראלי. בובה נולד באוסטריה, בימים בהם נקראה אוסטרו-הונגריה בוינה בשנת 1878. במהלך הלימודים האקדמיים שלו פגש את בנימין זאב הרצל ממנו הושפע מאוד במסגרת התנועה הציונית אליה השתייך בובר במהלך לימודיו באוניברסיטה. מרטין בובר היה אחד מהמארגנים של הקונגרס הציוני בבאזל והיה אחראי על משימות ארגוניות רבות בארגון. עם הזמן התקדם והשיג מעמד מכובד יותר בקרב העולם הציוני של תחילת המאה העשרים כאשר התמנה לעורך של שבועון ציוני. במהלך לימודיו הכיר בובר את רעייתו לימים, שגם התגיירה בשביל לחיות ולהתחתן עימו.

לאחר סיום לימודיו התרכז בובר בתנועת החסידות כאשר הוא מפרסם את סיפוריו של הרבי נחמן ושל הבעל שם טוב, הלא הוא רבי ישראל בן אליעזר, בגרמנית. אם כבר בתרגומים עסקינן, אחד ממפעליו היותר חשובים של מרטין בובר היה תרגום התנ”ך לגרמנית.

בובר עזב את גרמניה לפני תחילת מלחמת העולם השנייה והשתקע בירושלים והחל לעבוד באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שחי בארץ מספר שנים הבין בובר את המורכבות של האוכלוסייה במדינת ישראל והצטרף לסיעת איחוד הדוגלת במדינה דו לאומית.

בובר עסק בנוסף גם בכתיבת דברי הגות בנושאים שונים כאשר בין היתר היה ניתן למצוא דברי הגות שלו בנושאים כמו חינוך, חסידות ופילוסופיה, אשר היו נושאים שקרובים מאוד לליבו. אחד מדברי ההגות היותר מוכרים של מרטין בובר הוא על המעשה החינוכי אשר עסק במשנתו החינוכית של בובר אשר חלקו מדבר התפקיד של המחנך בהקניית החינוך לילדים וחלקו מדבר על הקשר בין החינוך לעולם החסידות. את המשנה הזו של בובר מלמדים עד היום במספר מוסדות שונים כאשר חלקם הם לאו דווקא מוסדות דתיים או חסידיים היות וישנם דברים במאמרו אשר כל אחד יכול ללמוד ולסגל לעצמו בתור מחנך.

מרטין בובר חי עד יומו האחרון בירושלים, בה גם נטמן בהר המנוחות בשנת  1965. בובר השפיע על האנשים רבים בחייו על אנשי חינוך רבים כמו א”ד גורדון, ליאו בק ועוד, כאשר גם לאחר מותו ניתן לומר כי הוא משפיע על אנשי חינוך רבים.