פוביה שתלטנית

נחלקות ל-3 סוגים: פשוטה, חברתית ואגורפוביה עם ובלי פאניקה.
פוביה פשוטה מתבטאת בפחד פשוט המוגדר כמוגזם ובלתי רציונאלי, הממוקד באירוע או מצב מיוחד. כאשר היא נמשכת לפחות שישה חודשים היא מוגדרת כפשוטה או מיוחדת. אדם הסובל ממנה מסוגל לתפקד היטב בסביבתו, אך ברגע שהוא נתקל באירוע הקשור לפוביה הוא משתתק מפחד. האבחון לפוביה זו הוא פשוט גם כן, מקורות החרדה מצטמצמים לגירוי מסוים אשר רק ממנו האדם חרד.
הפוביה החברתית מתחילה בגיל הילדות ואינה נעלמת מעצמה ואף נוטה להחמיר במהלך השנים. רוב הסובלים מפוביה זו מספרים שהיו תמיד ביישנים והרגישו אי נוחות בחברה, אך אינם זוכרים מתי החלו הקשיים הללו. ביישנות זו מתחילה בגילאי שנתיים עד שלוש כאשר ילדים מתנהגים בביישנות בנוכחות אנשים בלתי מוכרים. אדם הסובל מפוביה זו חש כי כל העיניים מופנות אליו. הוא חושש שאנשים הנמצאים סביבו עלולים לבקר אותו ולכן ישקיע מאמץ רב כדי להימנע מלהשתתף באירועים חברתיים ובעיקר יימנע ממפגש עם אנשים סמכותיים. הוא טרוד במחשבות שליליות והדימוי העצמי שלו נפגש לעיתים קרובות. רוב האנשים הסובלים מבעיה זו מודעים לעובדה שהפחד שלהם מוגזם ובלתי הגיוני, אך אינם מסוגלים להתגבר עליו.
כתוצאה מכך ישנו קושי ביצירת קשרים בין אישיים ובייחוד ביצירת קשרים משמעותיים עם בני המין השני. יש אנשים המתקשים להישיר מבט ונמנעים מקשר עין עם אנשים. אדם זה יבחר בעבודה עם מינימום מגע עם הציבור והוא לא יגיע לתפקידים ניהוליים ויסתפק בעבודה שלא תשקף את יכולותיו האמיתיות.
האגורפוביה היא הפוביה המגבילה והמורכבת ביותר מכל החרדות והדבר מתבטא גם בקושי לטפל בה, לעומת הטיפול בפוביות אחרות. האגורפובים מהווים כמחצית מכלל המטופלים בחרדה ולצורך הטיפול בה ניתנות יותר תרופות מאשר עבור כל סוגי הפוביות האחרות. מקור המילה “אגורפוביה” היא יוונית ופירושה פחד מהשוק. אגורה משמעותה “שוק” ביוון העתיקה. כלומר אנשים הנמנעים משהייה במקומות צפופים.
האגורפוביה היא פחד לא רציונלי ולכן סובלים מהפרעה הזו מצמצמים את פעילות היומיום שלהם. אדם הסובל מפוביה זו יימנע למשל, מכניסה לחנויות ומסעדות, מהימצאות במרכז העיר או במקומות סגורים כמו קולנוע, מנהרות, מעליות ועוד.